זכוכית אקספרס בע"מ נ' חמו

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה, ביחס לשיק על סך 3,000 ₪, ליום 15.8.95.

על פי החלטת כב' השופטת פיינסוד-כהן מיום 5.10.10 הועברו הבקשות לתגובת המשיבה. המשיבה התבקשה לצרף לתגובתה העתק מאישור המסירה, או כל מסמך שיש בו כדי להעיד על המצאה כאמור. כעת הוגשה תגובת המשיבה והובאה בפני, עם שובי מחופשת לידה, על פי חלוקת העבודה המקובלת.

המבקשת טוענת, כי מעולם לא קיבלה את אזהרת ההוצאה לפועל, וכי נודע לה אודות התיק רק לאחרונה, עת ננקטו נגדה הליכים.

אשר לגוף העניין טוענת המבקשת, כי בהיותה חיילת משוחררת עבדה אצל דוד שלה, שהיה בעל עסק של אלומיניום. דודה החתים אותה על מסמכים שונים לצרכי העסק, מבלי שהיא הבינה במה מדובר. כאשר הבינה כי הוא עושה בחשבון הבנק שלה כבתוך שלו דרשה ממנו לחדול מכך, ועזבה את עבודתה אצלו. בין יתר הפעולות המצוינות בבקשה טוענת המבקשת כי הוחתמה על שיקים שונים, על פי דרישת מעסיקה. עוד היא טוענת, כי מעסיקה, שנפטר בינתיים, סילק את כל חובותיו כאשר סגר את העסק שלו.

המשיבה לא צרפה לתגובתה, למרות שהתבקשה, העתק מאישור המסירה, המעיד על המצאת האזהרה לידי המבקשת בשנת 1998. לטענתה, בשנת 2001 פנתה המבקשת למשרד ב"כ המשיבה, למיטב זכרונו, על מנת להסדיר את החוב, וישבה בחיבוק ידיים מאז. עוד טוענת המשיבה כי בטרם הוגשה ההתנגדות ניסתה המבקשת להגיע להסדר עם המשיבה, אך כשלא הצליחה בכך, הגישה התנגדותה, על מנת להפעיל על המשיבה לחץ לשם הגעה להסדר.

לגוף ההתנגדות טוענת המשיבה, כי אין בפי המבקשת טענת הגנה של ממש. מהתצהיר התומך בבקשה עולה, כי אין טענת זיוף, ולמעשה המבקשת טוענת כי נתנה בידי הדוד שלה הרשאה לעשות שימוש בחשבון הבנק שלה ובשיקים שלה, אשר בחלקם אף יצאו בחתימת ידה. משכך, הרי שמדובר בהתנגדות סרק, שדינה להידחות.

לעניין המצאת האזהרה, אין לי אלא לקבל את טענת המבקשת בדבר העדר המצאה, שכן המשיבה לא הציגה את אישור המסירה, או כל מסמך אחר, שיש בו כדי לשכנע בדבר קיומה של המצאה כדין. זכרונו של ב"כ המשיבה אינו מספיק על מנת לקבוע כי המבקשת ידעה אודות ההליכים כבר בשנת 2001, ובוודאי שלא ניתן לקבוע כי במקרה דנן גוברת הידיעה על העדר ההמצאה.

אף עיון בתיק ההוצאה לפועל מעלה, כי לא התקיימו הליכים בנוכחות המבקשת, כגון חקירת יכולת, צו הבאה או צו מאסר, אשר אפשר והיה בהם כדי לבסס ידיעה כתחליף להמצאה.

לפיכך, אני רואה בהתנגדות כהתנגדות המוגשת במועד.

אשר לגוף העניין, טענותיה של המבקשת אינן ברורות. היא אינה מכחישה את חתימתה על גבי השיק נשוא ההתנגדות, אך היא מכחישה מסירתו. היא מאשרת כי נעשו פעולות שונות בהרשאתה, לכאורה, על ידי דודה המעסיק, אך אינה מעלה טענה ברורה כי השיק נשוא ההתנגדות נעשה תוך חריגה מאותה הרשאה, או תוך זיוף חתימתה.

יחד עם זאת אני סבורה, כי חלוף השנים מיום פירעונו של שיק זה ועד להגשת ההתנגדות, ללא המצאת אזהרה וללא נקיטת הליכים שהיה בהם כדי ליידע את המבקשת אודות התיק, גרם למבקשת נזק, הן ביחס לשיעור הריבית שהצטברה על החוב לאורך השנים (כך שהחוב "תפח" מ-3,000 ₪ ל-17,700 ₪), והן נזק ראייתי - גם בעניין נסיבות הוצאת השיק והחתימה עליו, וגם בעניין פירעון החוב הנטען.

בנסיבות אלה, אני רואה לנכון להתנות את קבלת ההתנגדות בהפקדת ערובה בקופת ביהמ"ש, בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לאור האמור, ההתנגדות תתקבל אם תפקיד המבקשת בקופת ביהמ"ש, תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, סכום של 4,000 ₪.

אם לא יופקד סכום זה, תידחה ההתנגדות וימשכו הליכי ההוצאה לפועל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"א, 15 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: